תחילת השנה הביאה לקבוצת ארט «אל פודיום» מגוון פרויקטים מוזיקליים. אחד המאתגרים ביותר היה שיתוף פעולה עם חברת הפקות «ארט סינטז». לכבוד האירוע החדשני שלהם, יצאנו בליווי יצירתי מלא הכולל צילום תמונות, וידאו וסקירה עיתונאית. עכשיו, אנו שמחים לחלוק אתכם בחוויותינו המוזיקליים, ומקווים שתהינו מכל רגע.

האם קיים בעולמינו משהו יותר סוחף ממוזיקה טובה? אחת שמסוגלת לעורר את כל החושים, לגרום לנו לשכוח מהיום — יומיות, מהזמן שרץ לפנינו וממחשבות בלתי פוסקות? מוזיקה איכותית זאת תרופת הפלא מכל צערנו ואין פתרון יותר טוב לסופשבוע רגוע, מאשר התרפיה המוזיקלית. אז מה היה לנו באותו יום שישי? איזה אירוע הדהים את הקהל בתאריך 20 לינואר, שנת 2012 года? לאחר קריאת הפתיח, תנחשו בוודאות כי מדובר על מוזיקה טובה ואיכותית. אך מה שלא יכולתם לנחש, במקרה ולא הייתם שם, שמדובר על התאחדות מוזיקלית של שלושת ערי הבירה הגדולים: מוסקבה, סנטיאגו ותל אביב.

הכל התחיל מרצונו הגדול של לב קלוץ, מנהל חברת הפקות, לערוך קונצרט בלתי נשכח עם מוזיקאים ססגוניים, שיעשו אותו מהלב. מטרתו הייתה להציג משהו יותר עמוק מבחינה מוזיקלית ובשביל זה הוא כינס על אותה הבמה את המוזיקאים הכי ווירטואוזים שרק אפשר לדמיין. המוזיקה שאיחדה את שלושת התרבויות המגוונות, הייתה בשפה הספרדית.

הקונצרט «מוסקבה, סנטיאגו, תל אביב» ייטמן בזיכרונם של רבים לטווח בלתי פוסק. אני אישית זוכרת אותו כאילו שזה קרה אתמול — האורות נכבו, נהיה שקט באולם ופס אור דקיק עבר על הגיטרה של ג’אק פיסאק. מנגינתו סחפה אותי ישירות אל תוך עולם הצלילים הפנטסטיים.

ג’אק פיסאק יודע לעורר אצל הקהל רגשות בלתי נשכחים, בהיותו מלחין בעל חזון מוזיקלי וטעם עדין. מדובר על מוזיקאי מוכר בארצות כגון רוסיה (בזכות קבוצת ארט פיוז’ין «דוקטור פאוסט»), ישראל (בזכות הופעות אתניות, תיאטרליות, ופסטיבלי ג’אז) ויפן (בזכות התוכנית «התווית הכחולה»). ההתבטאות המוזיקלית שלו נעה בין שלל סגנונות — בוב — פוסט, בלוז קלאסי, אימפרסיוניזם מוזיקלי ועוד. הפעם, גלש ג’אק אל תוך המוזיקה הספרדית בעוצמת רגשות סוררות.

המאסטרו המוזיקלי הבא שהקסים את עינינו ואת אוזנינו, היה אנטון גורבונוב. אנטון הוא נגן הבס גיטרה הכי מוכר ברוסיה וגם העז להוסיף — בכל העולם. זוהי אישיות לגנדרית, שמשלבת בתוכה אמן, מלחין, מורה וטלנט בלתי פוסק. רשימת המוזיקאים שאיתם עבד אנטון, היא אינסופית ולגנדרית לא פחות ממנו (לינדה, ולריי סיוטקין, צ’רלי מורנו, אלכסנדר מרקוב, ג’ואוו דונטו, נתן וויליאמס ועוד). הוא הופיע בקונצרטים ומקומות הכי נחשבים ברוסיה («קרמל» זאת רק דוגמא אחת מאלף) ומחוץ לה, רכב על גל ההצלחה במוסקבה כבר מ -1995, הוציא אלבומים עם שירים, שמהר הפכו ללהיטים ובשנת 2010, נתן מופע בלעדי עם דוויד סנבורן הגרנדיוזי. אינני מוצאת את המילים המתאימות לתאר מה מרגישים לאחר ששומעים את אנטון נותן בסולו על הגיטרה, אך בהחלט מדובר על משהו קסום.

קשה היה להתעלם מהמתופף החייכני, ארקדיי זפסוטסקיי. מעולם לא ראיתי מתופף כה מסור לעבודתו ומעניק ים של אנרגיה לקהל. אני מוכנה להישבע, שהוא הרים את מצב רוח של כולנו — אפשר היה להסתכל עליו שעות ופשוט לחייך. כמובן, שכשרונו המוזיקלי הוא המכריע בסיפור. ארקדיי בוגר בית הספר לאומנות «תלמה ילין» ואקדמיה למוסיקה בירושלים, עובד עם אומנים שונים בעולם בתור מלחין, מתופף ומפיק. בנוסף, הוא הנהיג את הפרויקט הבינלאומי «מעבדה מוזיקלית» בתל אביב, במועדון «נסט». ארקדי ללא ספק, אחד האמנים האנרגטיים ביותר בישראל, שמקפיץ אולמות בשילוב של תופים רעשניים וחיוך קורן מפה לאוזן.

את ההרכב הנפלא השלים לאוניד סנדרסקיי — סקסופוניסט בעל הנשמה הרוחנית. המוזיקה אותה הוא מנגן נושאת בתוכה הרבה רוך ותשוקה. לאוניד מחבר מוסיקת ג’אז, סרטים ותיאטרון. בחלק של המוזיקה שלו ניתן להרגיש את השפעתם של אומנים הגדולים, כגון קית ג’ארס, צ’ארלס מינגוס ואורנט קולמן. הוא התחיל לנגן ג’אז לאחר שהתקבל לאקדמיה המוזיקלית של מוסורגסקיי, למד בקונסרבטוריום דני בארה» ב, למד באקדמיה אומנותית בסיינט פיטרסבורג גם השתלב שם בתעשייה המוזיקלית. בשנת 2011, עלה לאוניד לארץ הקודש ומאז כובש את הקהל הישראלי בצלילי סקסופון הנצחיים שלו. לאוניד הוא אמן, שמעורר הרבה רומנטיקה בלבבות שומעיו.

לאחר שקראתם את סיפורי החיים של המוזיקאים, הגיע הזמן לדבר על ההפתעה הגדולה של ערב. הזמרת הצעירה של אמריקה הלטינית גילתה לקהל ישראלי את קולה ששווה מיליונים, ואת שמה המרהיב — יאנה אספרנסה מירבל רודריגז. כשהיא עלתה על הבמה, נהיינו עיוורים. עמדה לפנינו בחורה יפה, שמשדרת אומץ לב ונשיות בחיצוניותה. מהרגע שבו התחילה לשיר, נהיינו אילמים. מניין מגיע הקול החזק הזה? האומנם הוא שייך לבחורה העדינה הזאת? בהינו ביופייה והקשבנו למילותיה — הכל היה שם אמיתי, מתחילת השיר ועד סופו. אני מתכוונת לרומנטיות, להעברת האהבה והסבל דרך קול ספרדי סורר ולחלום שמתגשם אצל יאנה מירבל כל פעם מחדש — לעולם לא להפסיק לשיר. היא שידרה לנו את כל מה שהיא שרה עליו, חשפה את לבה ומסרה את נשמתה למוזיקה ולקהל. וכפי שאמרתי — הכל היה בלייב, ברגש, באמיתות …

זאת הייתה הפעם הראשונה, שבה התאחדו ארבעת המוזיקאים הגדולים עם יאנה מירבל על אותה במה. נדמה היה, כי הם התכוננו למופע הזה כל החיים, אחרת איך אפשר להסביר את כל הטריומף המוזיקלי?

קרה בדיוק מה שהיה צריך לקרות — התאחדות התרבויות, הז’אנרים והכלים המוזיקליים, הווירטואוזיות של האומנים ועוצמת רגשות של הזמרת. המוזיקה העמוקה ששמענו באותו ערב, פתחה בפנינו דלת חדשה — אל תוך אולם המנגינות, שמסרנו להם את מהותנו.

ברצוני להודות שוב פעם לכל מי שהשתתף בהפקת המופע, בארגונו ובמיוחד — לאומנים. נשמח לשמוע את ההרכב שלכם שוב ושוב, לבוא היכן שלא תופיעו ולמחוא לכם נון סטופ. הרי אתם, המנגינה שלנו ….